ועתה לתגלית מדעית מדהימה: הצלחתי לעקוף את פרויד וכל ממשיכי דרכו וגיליתי (לבד!) מה תפקידה העיקרי של תת-ההכרה! אז ככה, האמת – זה ממש פשוט: תפקידה של תת-ההכרה היא לשמור על המשאבים. מה זאת אומרת? הנחת היסוד שלי אומרת שאנחנו ניזונים מאנרגיה (אוכל זו רק אחת מהצורות של האנרגיה הזאת). בין השאר – אור, חום, אינטימיות, תחושת בטחון וכו', הם סוגים של אנרגיה שהפריט האנושי (!) ניזון ממנה. עכשיו, כמו שאנחנו מקבלים את האנרגיה מן הסביבה שלנו, ככה אנחנו צריכים לדאוג לא לאבד אותה. וזה – גבירותי ורבותי המלומדים – תפקידה של תת- ההכרה. שינוי – בהגדרה – גוזל משאבים. לכן ההתניה הכי בסיסית ומיידית של כל אחד מאיתנו הוא להתנגד לשינוי. לכן לשינוי יש פוטנציאל לגרום לנו לפגיעה, קטנה (טראומונת) עד ענקית (נזק נפשי בלתי הפיך). ככל שהשינוי הוא יותר גדול, וכמות המשאבים שלנו יותר קטנה (כי אנחנו לא ערוכים לקראתו, כי אנחנו צעירים מידי, כי אין לנו סביבה תומכת) ככה השפעת השינוי עלינו יכולה להיות יותר דרמטית/הרסנית/בלתי הפיכה. כאן עומדת תת ההכרה שלנו בפרץ ומגייסת את האינסטינקטים הכי בסיסיים שלנו להתנגד לכל סוג של שינוי. מולה, עומדת הרציונליזציה שאנחנו עושים – ככל שאנחנו בוגרים יותר, מוכנים יותר, עם סביבה יותר תומכת. ככל שאנחנו יותר רציונליים ויותר מודעים להחלטות שאנחנו עושים, ככה אנחנו יכולים להעריך בצורה יותר מדוייקת ונכונה מתי המשאבים שנצטרך לבזבז על השינוי הם בגדר השקעה/סיכון מחושב. רציונליזציה מהסוג הזה יכול לדרוס את ההתנייה הבסיסית של תת ההכרה.