כזאת בובה

במסגרת ביקורי הנזכר להלן בקניון עזריאלי, צד את מבטי משהו בחלון הראווה של קאסידי סטודיו (אגב, בפעם האחרונה שנתקלתי בהם קראו להם דן קאסידי, אבל לא משנה).
נכנסתי פנימה מלאת נחישות.
"אפשר לעזור לך?" התעניינה המוכרנית
"כן. אני רוצה בדיוק את מה שיש על הבובה."
20140512_184650.resized
הבובה הייתה לבושה בשלל צבעי הקשת, ובכללי נראתה כמו כונפה מצוייה. אבל כשהיא מידה 36 ועשויה מפלסטיק, גם כונפה נראית פגז. הבעיה היא שאני נוטה לשכוח שאני לא בובה של חלון ראווה, וחוץ מזה, יש שילובי צבעים שגורמים לי לפעמים לאבד את זה.
בקיצור, להלן השילוב הקטלני שהיה מונח על הבובה:

  • מכנסי שלושת רבעי עשויים ג'ינס בגזרה נמוכה, צבועים בשטיפה של צבע ירוק זרחני.
    המכנס מקופל ועל הקפל זרועים להם נצנצים ופאייטים משלל סוגים ודרגות נצנוץ.
    אל כיס המכנס מוצמד גורמט המחובר אל שני קצוות הכיס בקליפס מצופה נצנצים (מישהו אמר נצנצים?)
  • חגורה דקה בצבע כתום (שילוב מושלם עם הירוק של המכנס)
  • גופיה צהובה
  • עליונית מבד דק ושקוף משולב ברשת עדינה, בעל הדפס פרחוני עמוס לעייפה של פרחים וציפורים טרופיות.

המוכרנית, מסיבותיה השמורות עמה החליטה לשמור את דעתה לעצמה ולזרום איתי. לקחתי ממנה את ערימת הפריטים וצעדתי בראש מורם אל תא המדידה.
"איזה מידה לקחת?" היא התעניינה בנימוס כשיצאתי.
"40" אמרתי. המכנס היה צמוד אלי עד רמת ההתפקעות, אבל זה לא ממש הפחיד אותי. כשמדובר בג'ינס, ובטח עם מדובר בג'ינס עם טיפה מתיחה, הוא תמיד מתרחב קצת, ואם אני לוקחת את המידה המתאימה, תמיד אני צריכה לרוץ לחייט אחר כך כדי בשביל תיקונים והצרות.
"המממ… אני חושבת שאת צריכה 38" אמרה המוכרת השועלה, ובזה הרגע נוכחתי לדעת שהיא ממש לא חברה שלי. מייד החלטתי להתעלם ממנה לגמרי ולסמוך רק על שיקול הדעת שלי, שכידוע, לא משהו כשלעצמו. שילמתי עבור העליונית והמכנסיים ("יש לי בבית גופיה צהובה") וחזרתי הביתה בחדווה רבה.
בבית תלשתי את השרשר המופרך הזה מהמכנסיים (כנראה שגם לי יש קווים אדומים), ומייד התלבשתי והתייצבתי לפני בעלי חמושה במצלמה.
"מה זה?" הוא תבע לדעת
"אני רוצה שתצלם אותי."
"מיכל, את לא יכולה ללכת ככה. זה נורא ואיום."
"מה נורא ואיום?"
"המכנסיים האלו. מה זה?! את נראית נורא. הם משמינות אותך!"
"אבל אני נראית בהם כמו כונפה?"
הוא חשב על זה קצת. "לא" פסק לבסוף. "אבל הם ממש לא יושבות עליך טוב."
"והעליונית?"
"העליונית בסדר. אבל…"
"בסדר. אז תצלם אותי."
"אבל את לא יכולה…"
"הבנתי… אני בכל זאת מבקשת שתצלם אותי, טוב?"

20140412_135944 copy

גם הבת שלי שללה את המראה מכל וכל.
"זה המכנסיים?"
"לא. אין בעיה איתם. אבל העליונית הזאת מחרידה. פשוט קישקוש מוחלט."
סובבתי אליה את הגב
"ומאחורה?"
"המכנסיים יושבות בסדר, אמא. אבל לא היית צריכה לקנות את העליונית…"
שלחתי את התמונה לדודה נתו, גיסתי הפשוניסטה. כתגובה, נשלח אלי אייקון של תמונת הצעקה של מונק.
"עד כדי כך?" כתבתי לה
"יש עומס" הופיעה התשובה על מסך הטלפון שלי.
שביב של תקווה ניצת בי.
"את רומזת שיש מצב לכל פריט לחוד?"
"אבל ממש לחוד! המכנס הזה עם הנעליים הירוקות והעליונית המקושקשת עם החולצה הצהובה והשרשרת והצמיד והשעון!"
(טוב. יש משהו בדבריה. הבובה באמת לא לבשה שרשר, נעליים, צמיד ושעון…)
אוקי. אז ניסיתי לחוד:

שילובציה #1 – לכל מתנגדי העליונית:

sh1

גופיה – בוטיק שוקי
סריג – סמאש
שרשר – עתיק, לדעתי מהיריד בנחלת בנימין במקור
מכנס סטודיו קאסידי
סנדלי פלטפורמה בגובה מופרך של 14 ס"מ – גזית.

שילובציה #2 – במיוחד עבור מתנגדי המכנסיים:

sh2
גופיה – בוטיק שוקי
עליונית – סטודיו קאסידי
חגורה – רנואר
חצאית – גולף
שרשר – חנות קטנה ומטריפה בעלת השם הבלתי אפשרי קלקה-שוז ברחוב הברזל ברמת החיל
סנדלים – רנואר
זהו! שרק כולם יהיו מרוצים!
אגב, המכנס משיר אחריו שובל של נצנצים. אני לא רוצה לחשוב איך מכונת הכביסה שלנו תתמודד עם זה.

8 תגובות על “כזאת בובה”

  1. לא יודעת איך זה במציאות, אבל לפחות בתמונות הכל נראה מאוד הרמוני, כולל הראשון המקורי 🙂
    ונראה שהמכנסיים יושבים סבבה.

  2. מיכל
    הלוק הראשון והשני =אליפות !!
    דווקא הלוק האחרון עם החצאית משעמם משהוא
    אז בבקשה המשיכי בקו התוסס שלך ואל תתפשרי בלוקים דודתיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *