משקפי שמש לאספנים

הכל התחיל באחד האמשים כאשר מצאתי על השולחן חבילה.
sunglasses-yellow-cat1
מסתבר שהמפקד, במסגרת שיטוטיו ברשת, נתקל במשקפי השמש האלו, וקנה לי אותם בהפתעה. אבל לא רק בגלל שמצאו חן בעיניו, אלא בגלל הסיפור שלהם: אלו משקפי שמש שהוא מצא באיביי, אותנטיות משנות ה-60, פריט מתוך מלאי שלא נמכר מעולם.
sunglasses-yellow-cat2
מדדתי את המשקפיים, הם באמת מדהימים, אבל למרבה הצער, היו קצת צרים. גם הצבע לא ממש עובד בשבילי. לעומת זאת, הוא הצבע החביב על בתי עוד משחר ינקותה. אי לכך, הועברו המשקפיים אחר כבוד בירושה אליה, כמובן לא לפני שהוסכם על כולם שאני אקבל פיצוי הולם.
מייד חזרנו לשוטט באיביי. הקונספט של משקפי שמש לאספנים ממש מצא חן בעינינו, ומסתבר שאנחנו לא לבד – איביי מלא בפריטיי וינטאג' מדהימים ובמחירים מדהימים עוד יותר. הפריט הבא שנבחר היו משקפי שמש בגזרה קצת פחות חתולית:
20140525_221226
גם הם, פריט אותנטי משנות השישים.
על הדרך כבר בחרנו עוד זוג, של פאלומה פיקאסו משנות השבעים דווקא:
sunglasses-paloma
עם פאלומה קצת פחות הסתדרתי משום מה. הן נורא יפות, ומתאימות לי לפנים, אבל יושבות קצת בחופשיות ונוטות לעוף מעלי עם כל תנועת יד בלתי זהירה, דבר שקורה חדשות לבקרים. עם משקפי המשבצות, מאידך, הלכתי בחדווה רבה כמעט שנה. איכשהו יוצא, שכמו שאני מחליפה בגדים כמו גרביים (…) ככה אני מאד נאמנה לאקססוריז שלי. קשה לי להפרד מתיק, או משקפי שמש או שעון, ואם כבר אני מוצאת משהו שאני אוהבת, אני חורשת עליו עד שהוא מתפורר לגמרי, או, במקרה של אותו זוג משקפי שמש חסר מזל, שהוא נעלם לפתע בלי להשאיר עקבות.
זה שיגע אותי. לאן הם יכולים להיעלם לעזאזל? אני כידוע בחורה כפייתית, ככה שהמשקפיים יכולים להיות רק באחד מהמקומות הבאים: רוכבות על האף שלי, על השולחן במשרד או בתיק. והתיק – הוא תמיד אותו תיק, ר' הסעיף הקודם. בשניה שהסתבר שהם לא נמצאים באף אחד מהמקומות הללו, מייד התערערו סדרי העולם ואני איתם.
אחרי שסיימתי ליילל ולאכול את הראש לכל יקיריי ואנשי שלומי, לפחות התנחמתי בצד הבהיר של המצב: יש לי עכשיו תירוץ לחפש משקפיים חדשים. איביי שיתף פעולה ומייד פרש לפני מגוון של אפשרויות, עדיין במחירים מצחיקים. הראשונים היו משקפיים של איב סן לורן, גם הם משנות השבעים. הכחול שלהם הקסים אותי.
sunglasses-pcardin
הזמנתי אותם מייד. אבל זה באמת היה קצת מיידי מדי. אז החלטתי להמשיך לשוטט, לראות מה יש עוד. הנה למשל, משקפי החתול המהממות הללו, אמנם מהיום, אבל בסגנון שנות ה-50, ובמחיר המצחיק של $10:
sunglasses-cat
עד שהגיעו כל זוגות המשקפיים ונחתו בביתינו, מדדתי את כולם. כולם יפים וכולם טובים, למרות שאף אחד כמובן לא מגיע לקרסולי משקפי המשבצות שלי. אבל אין מה לעשות, חבל על דאבדין שאינם משתכחים, או, כמו שאומרת דודה צילה: "כפרת עוונות".
המפקד, בכל מקרה, ממשיך להפתיע. לפני כמה זמן גיליתי שפספסתי ממנו שיחת טלפון.
"חיפשת אותי?" שלחתי לו הודעה. המפקד תמיד מעדיף שאשלח לו טקסט. הוא אומר שכל פעם שהוא מקבל טלפון ממני, או מהבנק, הוא ישר מתחיל להרגיש לא טוב.
"כן. איפה את?" תהיי נחמדה. כדאי לך".
צרור של סמיילים מסוגים שונים ומגוונים נשלח אליו מייד. כנראה שזה עבר מבחינת "להיות נחמדה", כי כשהגעתי הביתה מצאתי על השולחן…
sunglasses-checkers
"מהההה? איך?? אבל איפה מצאת אותם?"
המפקד חייך חיוך מיסתורי. אחרי חקירה צולבת (המפקד דוגל במידור מידע), מסתבר שהם היו באוטו. דחופים להם בין המושב ותיבת ההילוכים.
וכך שבה השלווה למעוננו, וחזרה ההרמוניה ליקום.
sunglasses-all
"אבל אני לא מבין" הוא צחק "בסוף אלו המשקפיים שאת הולכת איתם?"
כן. איכשהו יצא אחרי כל הדרמה הגדולה, שאני מסתובבת עכשיו עם אלו מירחון הקוסמופוליטן
20140404_134110
"בחיי, את בנאדם מוזר" אמר המפקד. "אני בחיים לא אבין אותך."
20140523_161259

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *