איך להוריד במשקל ולהשאר שבעים

כפי שכבר ציינתי בעבר, אני, להבדיל מסטיב ג'ובס, אוהבת לאכול. שנים אני נאבקת במשקל שלי, שמצידו, רוב הזמן מסרב לשתף איתי פעולה ולהיעלם. ניסיתי את כל סוגי הדיאטות האפשריות, אבל התוצאה תמיד זהה: ברגע שהגוף שלי מזהה שאני רק משתעשעת […]

כפי שכבר ציינתי בעבר, אני, להבדיל מסטיב ג'ובס, אוהבת לאכול. שנים אני נאבקת במשקל שלי, שמצידו, רוב הזמן מסרב לשתף איתי פעולה ולהיעלם. ניסיתי את כל סוגי הדיאטות האפשריות, אבל התוצאה תמיד זהה: ברגע שהגוף שלי מזהה שאני רק משתעשעת ברעיון להוריד במשקל, ישר הוא נכנס לנוהל חירום, מבעיר את הגזרה ומעלה את רמות הרעב שלי לגבהים קיצוניים. יש לי חשד שאני יכולה להבין למה: אלפי שנים של גזירות ורדיפות היהודים חישלו אותו והפכו אותו למכונת השרדות משומנת, והפעילות שלו מכוונת בכל רגע נתון לשמור עלי בחיים. העניין הוא רק ששיטות העבודה שלו מתאימות לצייד קדמון או פרטיזן, ולא לבחורה שעובדת במשרד מול מחשב, חיה בסביבה יחסית ידידותית (אם לוקחים בחשבון את כפר קאסם) והתעסוקה המועדפת שלה לשעות הפנאי היא לנמנם.
אז רוב החיים שלי אני בעצם נעה בין שני מצבי קיצון:
1. אני מחליטה לעשות דיאטה, הגוף שלי קולט מה קורה, ומייד מקים שערוריה וגורם לזה שהדבר היחידי שיש לי בראש זה אוכל. אני נשברת, אוכלת ועולה במשקל
2. אני לא בדיאטה, אוכלת מה שבא לי בלי לחשבן, ואי לכך, בצורה הדרגתית, עולה במשקל, גם אם קצת פחות מבסעיף הקודם.
אבל אז, לפני כמה חדשים עליתי על סטארט-אפ: הבנתי שאני מספספת כאן את הנקודה.
כי תראו, העניין הוא כזה: השאיפה שלי הייתה כל הזמן – לרזות. כלומר, לשקול פחות, ופתאום הבנתי שאין לזה שום סיכוי. לעולם לא אצליח להגשים את החלום של להיות יותר רזה. הגוף שלי, שכאמור עדיין שבוי בקונספציות של הדורות הקודמים ואף אחד לא יצליח לשכנע אותו שהמלחמה נגמרה ואפשר לצאת מהיער, פשוט לא ירשה לזה לקרות. כי מבחינתו: להוריד במשקל – זה לא בריא, זה נוגד את החיוניות, ובכלל – מה זה השטויות הללו, לרזות? לרזות זה דבר שלילי! כשחולים מרזים! במלחמה מרזים! כשאין אוכל מרזים! בשום אופן לא, מיכל, אני לא נותן לזה לקרות. את צריכה לאכול יפה, יפה, כדי שתהיי בריאה. עוד מילה אחת על להוריד במשקל, ואני מייד לוקח אותך למקרר.
בקיצור – לרזות, לא יילך. זה נוגד את הרפלקסים הכי בסיסיים שלי. אני צריכה להגדיר את המטרה בצורה הנכונה. והצורה הנכונה היא < תופים>:
להפחית את התיאבון ולהגביר את חילוף החמרים.
אוקי. אומר הגוף שלי. אני ממש לא מצליח למצוא שום סיבה להתנגד. אפשר ללכת על זה. נשאר לך רק לברר איך בדיוק.
וכאן, קרה בדיוק כמאמר הפתגם: כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע.
בצירוף מקרים משעשע, כמה ימים אחרי שעליתי על הסטארט המהפכני הזה, הועבר מייל במשרד: בשבוע הבא תתקיים הרצאה בנושא תזונה נכונה, אם אתם מעוניינים להשתתף, בבקשה הירשמו אצל המזכירה.
כמובן, מייד נרשמתי, הגעתי להרצאה, ומה רבה הייתה שמחתי כשנוכחתי לדעת שאת ההרצאה מעביר בדיוק הבנאדם שחיפשתי: בחור בשם ליאור, מומחה לדיאטה, בעל תואר ראשון בתזונה, תואר ראשון בחינוך גופני ותעודת הסמכה ברפואה משלימה במכללת רידמן. יותר מזה? הנה, מצאתי את הבנאדם שיסביר לי איך לרזות! אה, סליחה – לא! מה פתאום לרזות… התכוונתי איך לשנות את הרגלי האכילה שלי ליותר בריאים ונכונים.
התקשרתי אליו, קבעתי פגישה, והתחלתי בדוקטורט. ליאור סיפק לי בדיוק את המידע שרציתי. ומסתבר – שכמו שקשה לרזות, ככה קל להפחית את התיאבון ולהגביר את חילוף החמרים. הדבר החשוב כאן הוא מה ומתי אוכלים. הרבה מעבר לספירת קלוריות, חשוב להקפיד על צירופי וסוגי המזון. למשל:
1. לחם לבן ולחם שיפון מלא, הם בעלי אותו ערך קלורי, אבל לחם שיפון מלא, משביע הרבה יותר. לחם לבן מאידך, משביע הרבה פחות, ויותר חמור – הוא משאיר טעם של עוד.
2. ככלל, כל הקמחים המעובדים, מאכלים שמכילים סוכר לבן ומאכלים מוכנים שמכילים מונוסודיות גלוטמט, לא רק שאינן משביעים, אלא גורמים לנו לרצות עוד. יש בהם אלמנט של התמכרות, כמו בשוקולד, חטיפים וממתקים.
3. אם כבר בא משהו מתוק – עדיף לאכול פרי, אפילו פרי מיובש כמו תמר, על פני חטיף, גם אם הוא חטיף אנרגיה שמתיימר להיות טוב בשבילי. בפרי יש סיבים שממלאים את הקיבה ויוצרים הרגשת שובע. בנוסף – פירות (עדיין) לא מהונדסים לגרום לך לרצות עוד.
4. חוק ששמעתי או קראתי באיזה מקום – והוא כנראה ממש נכון: אם מפרסמים את המאכל הזה בערוצי התקשורת – אתם כנראה לא רוצים לאכול את זה.
5. צריכה של כמות מספקת של חלבון מאיכות טובה, יוצרת הרגשת שובע לאורך כל היום. לכן רצוי לצרוך חלבון בכל ארוחה. הבעיה היא שחלבון מהצומח נספג פחות בקלות בגוף, והגוף, כדי נצל ממנו את המקסימום, מאט את חילוף החומרים. לכן, לטבעונים וספורטאים מומלץ לקחת תוספי חלבון – כמו חומצות אמינו.
6. מאד חשוב להקפיד על זמנים קבועים לארוחות – ולאכול בין 5 ל-6 פעמים ביום, אפילו אם זה בכמות קטנה.
7. ממש חשוב להקפיד על התעמלות ולעשות כושר. זה לא חייב להיות איש הברזל – אבל לפחות שלוש פעמים בשבוע לעבוד על נפח שריר ואירובי.
8. זה – תוספת שלי, שליאור קצת מסוייג ממנה – אבל בשבילי זה עובד. תוספת יומית של טבליות מצמח הקונג'אק גלוקמנן. יש כל מיני סוגים וזה לא ממש משנה של איזה יצרן, את כולם ניתן למצוא בסופרפארם, או בבתי הטבע. מה שכן משנה זה שהדבר הארור הזה אשכרה עובד. כדור אחד 1/2 שעה לפני האוכל, עם 2-3 כוסות מים, פעמיים ביום – וזה ממש מגביר את הרגשת השובע, ומפחית את התשוקה לשוקולד.
קיבלתי תפריט, והתחלתי להגיע פעם בשבועיים לפגישות. לאט לאט התחלתי להרגיש שינוי: פתאום יוצא שלא חשבתי על אוכל כמעט שעתיים. בהדרגה התחלתי לרדת במשקל. זה היה מאד איטי. ליאור היה קצת מוטרד. הוא התלונן שהוא מרגיש כאילו פתח סניף של טיפת חלב. אז הסברתי לו שמדובר בתהליך ארוך והוא יצטרך קצת סבלנות, ובאמת – בסוף הוא השתכנע! מפה לשם – במשך 7 חדשים ירדתי כמעט 8 קילו – שזה בדיוק פי שתיים מהתכנון המקורי שלי, אבל אני אומרת את זה בשקט, שהגוף שלי לא ישמע…
אז אם גם אתן רוצות לרזות, סליחה – להפחית את התיאבון שלכן ולשפר את התזונה, אני מאד ממליצה לכן לקבוע פגישה עם ליאור! רוצים את פרטי הקשר שלו? אין בעיה –
תחבבו את עמוד הבלוג שלי בפייסוש – ומייד אתן לכן את הפרטים! 😛