מחווה ליצחק לויטן

הבוקר כשהלכתי לי בפרק בדרך לעבודה ירד גשם. הכל היה ירוק וחי מסביב. הצבעים האלו פשוט עושים אותי שמחה. כמובן ישר חשבתי שאני חייבת לצלם את זה, כדי לשמר את ההרגשה.
חשבתי שבטח לצייר את זה היה יכול להיות הרבה יותר אפקטיבי. נזכרתי ביצחק לויטן, צייר נופים יהודי רוסי. מי שהכיר לי אותו היה ויקטור, מתכנת שעבדתי איתו פעם. ויקטור עצמו הוא טיפוס מיוחד במינו. עולה מרוסיה, די מבוגר, דבר לא שכיח בחברות היי-טק. הוא מהאנשים האלו שעשו המון דברים מעניינים בחיים לפני שהגיעו אל המחשב במשרד. בין השאר הוא היה מתאבק ברוסיה, כשהיה סטודנט. היה לו קול רועם, ומבטא רוסי כבד. כל המתכנתים היו עולים אליו לרגל כדי שיעזור להם למצוא באגים.
"אתה ילד אתה!" הוא היה שואג. "איך אתה לא רואה איפה פה הבעיה?" ומצביע על שורת קוד שכתובה לא נכון.
בין לבין הוא היה יושב מול המחשב ומדבר אל הקוד של עצמו:
"נו, אבל למה אתה לא מכיר אותו?" הוא היה מתרגז, כל פעם שמשתנה היה מציג פלט של ערך לא מוגדר.
או לחילופין: "או! יופי! עכשיו אתה עובד כמו שצריך!!"
ויקטור ידע הכל על הכל. הוא זה שסיפר לי על יצחק לוויטן. הוא מאד אהב את הציורים שלו. לוויטן היה איש מאד דתי, הוא אמר. לכן, כדי לפתור את הקונפליקט של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" הוא העדיף לצייר נופים.
oak-grove-autumn-1880
אבל הנופים שלו, הוא אמר, הם בעצם פורטרטים. כשאת מסתכלת על תמונות נוף של לוויטן, עוברת אליך התחושה שמישהו היה שם, רק לפני שניה, עבר וחלף, אבל הנוכחות שלו עוד מורגשת בציור.
sunny-autumn-day-1897
הלכתי לי בפרק חשבתי על התמונות שויקטור הראה לי אז, והרגשתי שזה ממש נכון. הם נראים כאילו מישהו עבר שם לפני שנייה. הפרק היה נטוש. רק אני והמטריה שלי על השביל. חשבתי על הירוק העז והחי שמקיף אותי מכל הצדדים, וחשבתי שחבל שאף אחד לא נמצא שם כדי לראות כמה כל זה יפה.
אז החלטתי לעשות מחווה ליצחק לוויטן:
levitan1

2 תגובות על “מחווה ליצחק לויטן”

  1. בעיני זאת זכות גדולה שפארק ירוק הוא חלק מהדרך שלך לעבודה. אני מקוה שאת עוברת בו גם בחזרה. זה דבר נפלא ובכלל לא מובן מאליו בימינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *