פרצופה האמיתי של מיכל לב

איכשהו יצא שיש לי כמה חברים בחו"ל. עם חלק מהם אני ב-Email terms, כלומר – רעים לעט. שניים מהם – יורדים אמיתיים. שמאלנים, עם דעות נחרצות על מה שקורה במדינה, אכפתיים, מעורבים, כותבים מכתבים, מעבירים עצומות. כבר יצא לי לפחות […]

איכשהו יצא שיש לי כמה חברים בחו"ל. עם חלק מהם אני ב-Email terms, כלומר – רעים לעט. שניים מהם – יורדים אמיתיים. שמאלנים, עם דעות נחרצות על מה שקורה במדינה, אכפתיים, מעורבים, כותבים מכתבים, מעבירים עצומות. כבר יצא לי לפחות פעם אחת לקבל מכל אחד מהם איזה מכתב בקשה – לעשות בשמם דברים. אחד שלח אותי היום להפגנה בכיכר להגיד שגם הוא רוצה שיחליפו את חדלי האישים המושחתים. הוא חי זו השנה ה-19 בפרוור של בוסטון, והיה גאה לספר לי שהחברה הכי טובה שלו, שגרה באותו איזור, והיא ובעלה הישראלים שהם הכי בקשר איתם, היא יו"ר תנועת "בצלם". תגידו זה רק אני, או שמשהו פה עקום לגמרי?

השני – הוא עוד יורד קטן – רק 6 שנים באמריקה, אבל כבר נושא פניו אל האזרחות הנכספת, ואפילו לא מנסה לשחק את המסכן שהחיים גלגלו אותו לשם לא בכוונה. אמריקה זה החלום הרטוב שלו כבר שנים, והוא לא הסתיר מעולם ולרגע, את כמיהתו לגרין קארד, שיוביל אותו לאזרחות הנכספת ועתיד טוב יותר לילדיו, כדי שלא יצטרכו ללכת לצבא הישראלי. החבר הזה, שמדי פעם שולח לי תיאורים מרתקים בלוויי תמונות על חגיגות יום העצמאות המקומיות של מדינת ישראל (הם עושים מנגל על הדשא, אחרי שהם מקבלים אישור מהעירייה, וכמובן לא שוכחים לנקות אחריהם ולהשאיר את המקום מסודר, כמו שקיבלו אותו והלוואי שגם בישראל היו מתנהגים כך), שלח לי לפני כמה חודשים עצומה שדורשת מקצב להתפטר הוא ביקש שאשלח אותה "בשמו", כי הוא מרגיש שאנשים מתרגזים כשהדברים האלו מגיעים ממנו, בתור יורד, וזה. אז אני, מתוקף היותי אנשים, התרגזתי גם. אני לא נוהגת לדבר עם אנשים על המצב, אני מעדיפה להדחיק. אבל ביני לביני, אני מרגישה הקצנה גדולה מאד בדעות שלי. בניגוד לחינוך שקיבלתי, בניגוד גמור לתקינות החברתית, פוליטית. הבנתי כמה דברים, על עצמי. אמיתות אבסולוטיות, שרואים מכאן, ולא רואים משם.
1. המדינה הזאת נולדה בחטא. היהודים הפעילו את רשת הקשרים העולמית הענפה שלהם, שיחדו מי שצריך, ראשי מדינות, אנשי מפתח, משפיעים, הצליחו להשיג רוב באו"מ. קמה מדינה יהודית. הנסיבות היו ברורות, הסיבות היו מוצדקות. זה היה אינסטינקט הישרדות בסיסי, פעולת הצלה, שבה, כדי להציל את המכלול, צריך להקריב חלקים ממנו – מוסר, תקינות פוליטית. כבשנו אדמה לא שלנו. או כן שלנו. החזקנו את המסמכים שמוכיחים זאת – התנ"ך. כשהאמריקאים כבשו אדמה אינדיאנית, הם לא טרחו אפילו לנפנף במסמך. אבל אנחנו, יהודים, היורים והבוכים, האנסים המנומסים, צריכים להיות בסדר. אז כבשנו את הארץ, גירשנו את יושביה, החזרנו נגדם מלחמה, הספגנו את האדמה בעוד דם, ובו בזמן בכינו, ביקשנו סליחה, הושטנו יד, פרח, יונה, קושאן (הנה, הנה, זה שלנו, כתוב כאן, תסתכלו), ונעלבנו, נפגענו, התלוננו מרה כשערבים אמרו – קוס אמא שלכם תלכו מפה! תחזרו לאיפה שבאתם, יהודים ארורים.
2. הערבים הם האוייב שלנו. יש להם כל הסיבות להיות אוייב ולשנוא את הישראלים. הם לא שונאים אותנו כי הם פרימיטיבים, ועוד לא ראו את האור, ואנחנו צריכים ללמד אותם, להושיט להם יד ולאהוב אותם כמו ילד קטן וסורר. אין טעם לחכות שזה יעבור להם, כי זה לא יעבור להם. הם שונאים אותנו כי כבשנו להם את האדמה, לקחנו להם את הרכוש, הכרחנו אותם לעבוד בשבילנו במטעי הזיתים והכרמים שלהם כאריסים, השפלנו אותם. הם שונאים אותנו. הם רוצים שנמות. אין לנו חברים ערבים. מי שחושב שיש לו חי באשליות. או בבוסטון.
3. היהודים מאמינים בקדושת החיים. המוסלמים מאמינים בקדושת המוות. מכך – המוסלמים מחזיקים את היהודים בביצים בהגדרה. המוסלמים מאמינים בכבוד, הישראלים רומסים את הכבוד שלהם. לא בכך שהם נלחמים בהם, אלא בכל שהם מזלזלים בהם. הם – כלומר אנחנו מזלזלים בהם אם אנחנו חושבים שהם יסכימו לחיות איתנו בדו קיום בתנאים שלנו. הם לא. הם רוצים בחזרה את כל מה שלקחנו. כמו שהאינדיאנים רוצים בחזרה את כל מה שהאמריקאים לקחו.
4. הסיבה שהאינדיאנים הם לא איום יותר, היא שהם לא יכולים על האמריקאים. הם לא ויתרו כי האמריקאים היו נחמדים והשיטו להם יד. הם ויתרו כי האמריקאים דפקו אותם עד העצם, כלאו אותם בשמורות, נטרלו את המנהיגים שלהם, מחקו את המוטיבציה והרצון שלהם להלחם, גרמו להם להכנע. זה הדבר היחידי שעובד, כאשר אתה כובש אדמה של עם אחר. אז מה אני אומרת כאן בעצם? שאי אפשר לירות ולבכות. אי אפשר להיות תקין פוליטית וישראלי. זו סתירה בהגדרה. אם בחרתי לחיות פה, אז אני צריכה להלחם על התחת שלי. אם לא מתאים לי, אם חבל לי לבזבז חיים יפים, וכשרון, על גיוס לצבא, אם אני לא חושבת שאני צריכה לתת כלום למדינה הזאת, ומה היא כבר עשתה בשבילי, אם אני בעניין של רציונליזציה מהסוג הזה, אז מה זה משנה אם תהיה פה מדינה או לא, אני מתחפפת. הולכת לאמריקה. נלחמת להשיב את האזרחות הפולנית האבודה שלי. אזרחות גרמנית, רומנית, גרינקארד, רק תוציאו אותי מפה. חם מדי. וגם לא מתנהגים יפה לערבים.