מחשבות על המלחמה

נגיד יש מקום בעולם, מדינה דמוקרטית סימפטית, שגובלת עם מדינה אחרת, קצת פחות דמוקרטית והרבה פחות סימפטית. בספר אותה מדינה, קרוב לגבול שתי המדינות פועלות מיליציות צבאיות חופשיות שהמשטר לא מסוגל לשלוט בהם. מיליציות אלו נוהגות להסתנן מעבר לגבול ולחטוף […]

נגיד יש מקום בעולם, מדינה דמוקרטית סימפטית, שגובלת עם מדינה אחרת, קצת פחות דמוקרטית והרבה פחות סימפטית. בספר אותה מדינה, קרוב לגבול שתי המדינות פועלות מיליציות צבאיות חופשיות שהמשטר לא מסוגל לשלוט בהם.

מיליציות אלו נוהגות להסתנן מעבר לגבול ולחטוף אזרחים של המדינה השניה עבור בצע כסף. לא נהוג שהמשטר של אותה מדינה יכריז מלחמה על שכנתו, בתור תגובה על פרובוקציות מסוג זה. אלו הם פשעים אזרחיים נגד אזרחי המדינה, למה השלטון צריך להתערב ולצאת בפעולה כל כך חריגה, חד משמעית, וחמורה בעומק שטחה של המדינה השנייה? הרי זו חוצפה ממדרגה ראשונה, לא? תאר לך שאצל השכן שלך מימין יש טרמיטים שמזיקים לקירות שלך, אתה תדבר איתו כמה פעמים, תסביר, תבקש, תתרגז, תכעס, וכלום. לא מזיז לו. האם זה מצדיק שתיקח מבער ותשרוף אצלו את הטרמיטים, ביחד עם כל הבית? דברים כאלה קרו בין יפן וצפון קוריאה, בכל מני מדינות בדרום אמריקה. אוקי, אז תגיד – זה לא אותו דבר! זה בשביל בצע כסף. כאן זה משהו אחר: כאן הם נחטפים בעבור היותם אזרחי המדינה שלי. נו נכון, ככה היה גם עם יפן למשל. היפנים לא יצאו למלחמה נגד צפון קוריאה. חוצמזה – אולי לדעת הקהל בעולם, או לדעתו של טיבי, זה לא משנה. באופן רשמי מדובר בארגון עצמאי. תיאורטית המשטר לא תומך בארגון הזה. הוא פשוט לא מצליח לשלוט בו. ארגון פרטי זה פועל נגד האזרחים הפרטיים של המדינה השכנה. המשטר של המדינה השכנה צריך להיות מחוץ לעניין הזה כי ככה צריך, וככה נהוג בעולם המתורבת והמודרני שלנו. זה גם בסך הכל נכון, אם תחשוב על זה. זה כל הרעיון של שלטון – למנוע מצב שבו יחיד ייקח את החוק לידיים. ובגדול – זה הרעיון של האו"מ – או לאן שהעולם בחסות האו"מ היה רוצה להגיע – למנוע מצב שבו מדינה תיקח את החוק הבינלאומי לידיים. עכשיו – על מי יצעקו: על הרעים, שאף אחד לא מצפה מהם לכלום, או על הטובים, שלוקחים ללב וננזפים בקלות?