תאורמת התוכי

לקחתי את נונו לקיטנה, הגעתי לתחנת הרכבת, חניתי, יצאתי מהאוטו. מרחוק ראיתי את הרכבת. היה לי המון ללכת והחלטתי לא למהר. הרכבת חכתה. הגעתי לבודק הבטחוני, הרכבת חכתה. התחלתי לפשפש בתיק בקדחתנות בעקבות הכרטיסים. הצלחתי למצוא אותם יחסית מהר. הרכבת […]

לקחתי את נונו לקיטנה, הגעתי לתחנת הרכבת, חניתי, יצאתי מהאוטו. מרחוק ראיתי את הרכבת. היה לי המון ללכת והחלטתי לא למהר. הרכבת חכתה. הגעתי לבודק הבטחוני, הרכבת חכתה. התחלתי לפשפש בתיק בקדחתנות בעקבות הכרטיסים. הצלחתי למצוא אותם יחסית מהר. הרכבת עדיין חיכתה. הגעתי למחסום. הכנסתי את הכרטיס. הרכבת חכתה. המחסום סירב להסתובב. טלטלתי אותו קצת. כלום. הרכבת חיכתה. המחסום סירב להסתובב. קלטתי שזה לא המחסום הנכון. ניסיתי לגשת להקיף את העמוד כדי להגיע למחסום השני. המחסום הסתובב לפני שהגעתי אלי והזרוע שלו נתקעה לי ישר במפשעה. נותרתי מסובכת בתוך המחסום ברכיבה על הזרוע שלו. ניסיתי להעביר את הרגל השנייה לחדוות כל קהל הצופים. בסוף נחלצתי ממנו. הרכבת עדין חיכתה. עליתי עליה מובסת ומושפלת. העולם צוחק עלי. זה מן דאחקה קבועה כזאת שלו, וכל פעם זה נורא מעליב אותי: אין לו שום דבר אחר לעשות? איזה מן תחביב מסריח זה לכל הרוחות. בדרך המשכתי לקרוא בספר שלי: התיאורמה של התוכי. הגעתי לקטע מדהים: מסתבר שהמספר 4294967297 הוא לא ראשוני!! הוא מתחלק ב-641, בניגוד למה שחשב פרמה. זה איכשהו סותר את אחת הטענות היותר עמוקות שלו. ממש שוד ושבר מתמטי. מי שגילה את זה היה אוילר, שכנראה ישב ובדק אחד אחד את כל המספרים עד שהגיע לזה, בחיי, איזה תחביבים יש לאנשים. הייתי חייבת לבדוק מה המנה אז חישבתי את זה במחשבון של הפאלם ברכבת: התוצאה היא: 6,700,417. מה סט אנקרואיאבלה – סה!! את מי זה מעניין בשם כל הקדושים ולהקתו?? הספר הזה נע בין שעמום קליל לנחמד אבל בסה"כ – די מיותר כנראה. מה שכן – למדתי ממנו איך מוכיחים ששורש שתיים הוא מספר אי-רציונאלי – כלומר – לא ניתן לכמת אותו בשבר (ראציו). פשוט כי מספר ריבועי חייב להיות זוגי, ולכן מנה של מספר ריבועי המחולק למספר ריבועי חייבת להתבטא בשבר שהמכנה שלו זוגי. אבל בשבר מצומצם – המכנה לא יכול להיות זוגי – כי אחרת הוא מספר שלם. זה משהו כזה, בכל אופן. לא, זה לא בדיוק זה, אבל בערך. אני צריכה להתעמק בזה טיפה יותר אבל זה בערך זה. לומשנה – הסיבה שאני כותבת את כל זה היא פשוטה. נחה עלי הרוח. ואיך זה קרה? פשוט מאד! היום סוף סוף פתחתי את פנדורה ואני שומעת מוזיקה בסבבה. זה סידר לי קצת את הראש. רק מה – השכנים שלי התלהבו מהרעיון ועוד אני מדברת – החליט פתאום זקן היושבים בחדר לשים גם מוזיקה!! באותו זמן. וזה הדבר הכי נורא שיכול להיות (כמעט): עיבוד קליידרמני לסונטת אור ירח של בטהובן… עוד דאחקה של העולם… אוקיי, הי סנאפד אאוט אוף איט. יייהההא! יחי פנדורה.