עוד על יופי ואכזריות

רוב האנשים שמכירים אותי לא מבינים מה עובר עלי בשנתיים האחרונות. מסתם בחורה עם שגרת טיפוח נורמטיבית, שמשתדלת להיראות סביר, הפכתי למכורת קוסמטיקה ואיפור ברמות קיצוניות. אני מנוייה על בלוגים וטיובים של איפור וקוסמטיקה, מכירה את כל המוצרים הכי חמים ברשת, מחזיקה ציוד איפור שלא היה מבייש מאפר מקצועי, ויודעת איפה אפשר לעשות את הקניות הכי שוות והכי משתלמות. הכי גרוע, ממישהי ספונטנית עם חוש הומור, הפכתי לאחת מאלו שלא יוצאות מהבית לפני פולחן טיפוח ואיפור שנמשך לפחות שעה מול המראה, ושהפכה את זוגה שיחי' לעוד פריט סטטיסטי ברשימת הגברים המיואשים שיושבים באחד האמשים מול תכנית ארוח משמימה בטלוויזיה במיטב מחלצותיהם, וצועקים "נו! מה קורה?" פעם ב-5 דקות, החל מהזמן שבו צריך לצאת מהבית, ועד בערך שעה אחר כך.
אני לא רוצה שתבינו אותי לא נכון: אני. ממש. נהנית. מזה. אם זה היה תלוי בי, בילוי הבוקר הזה, מול המראה, עם ערימה של קרמים, מכחולים וצבעים בשלל צבעי הקשת, היה הופך להיות החלק העיקרי של סדר היום שלי. זה שכן-הציור חסר, והקנווס הוא בסך הכל הפרצוף שלי, זה פרט ממש שולי. בכלל, לאט לאט אני מתחילה לחשוד שנרקיסיזם היא תכונה לא מספיק מוערכת, למרבה הצער. בינתיים, חלק מהחברים שלי מרימים גבה, חלק אפילו מרהיבים עוז לשאול – מה עובר עלי. האמת, שאין לי מושג. אולי זה אפילו קשור למשבר גיל החמישים. אבל זה כיף, ולא מזיק, אז מה אכפת לי?
אבל האם זה באמת לא מזיק? זאת בדיוק השאלה.
ככל שאני נכנסת יותר לעולם הזה, אני גם נחשפת לצד האפל שלו: הניסויים בבבעלי החיים. תהרגו אותי אם אני מבינה למה אפילו בגזרת היופי אי אפשר להגיע להישגים בלי שאיזה בעל חיים יקפד את חייו, או יעבור ייסורים בדרך. לא אתווכח על הנחיצות של ניסויים בבעלי חיים בתחום הרפואה והפארמה, למרות שגם כאן, אני מקווה שיבוא יום וכללי המוסר והאתיקה של האנושות ישתנו. לא אתווכח גם אם אנשים שמתעקשים שלאכול בשר, מעובד עד כמה שיהיה, או חלב, לא משנה איזה עוד מרכיבים מפוקפקים הוא מכיל, זה בריא ונחוץ עבורם. בתחום הזה, אני גם יכולה לבחור, ולכן בחרתי לא להיות חלק מזה, ולעבור לתזונה טבעונית.
אבל תחום הקוסמטיקה בעיניי הוא התחום שבו להמשיך להתעלם פשוט גובל בחוסר מוסריות. לא מדובר כאן על בריאות, ולא מדובר כאן על תזונה. מדובר כאן על ערך מוסף בלבד: על השאיפה שמלווה אותנו משחר ימי האנושות: להיראות ולהרגיש פגז. כל אישה יודעת כמה טיפוח ואיפור יכולים לשפר את ההרגשה האישית. אבל איך אפשר להרגיש יותר טוב בידיעה שכדי להכין את הקרם הנפלא הזה, עם הריח הנהדר והמגע המושלם על העור שלי (שלא לדבר על כמה טוב הוא עושה לו), יצורים חיים עוברים ייסורים, מוחזקים בתנאי שבי ונדונים לגורל אכזר? המחיר הזה פשוט נראה לי כבד מדי לשלם.
אני בטוחה שרוב האנשים, אם היו נחשפים לזוועות שמחוללות חברות הקוסמטיקה לאורך פס הייצור של עוד קרם מופלא עם תכונות של שיקוי אלמוות, היו מוותרים. אבל כאן בא התחכום הגדול של חברות הקוסמטיקה: השיטות שלהן להסתרת מעשי הזוועה שהן עושות לא נופלות ברמת התחכום מהשיטות שלהם לייצור אותם מוצרים מופלאים. וכשאני אומרת מופלאים – אני מתכוונת למופלאים. אין כאן טיפת ציניות.
כמו ברוב התחומים, גם כאן, קשת מאד מאד רחבה של מאות מותגי קוסמטיקה, נשלטת על ידי קבוצה הרבה יותר מצומצמת של קונצרנים בינלאומיים ענקיים. זאת בדיוק הנקודה בה העלילה מתחילה להתפתל ולהסתבך. רוב חברות הבת הללו מצהירות באופן רשמי שמוצריהן אינם מנוסים על בעלי חיים, אבל ההצהרה "לא מנסים" היא עניין נזיל. החברה יכולה להצהיר שהמוצר לא נוסה, אך האם גם המרכיבים שלו, שאולי מיוצרים על ידי צד ג', לא נוסו? האם המוצר לא נוסה בכל השווקים בהם הוא נמכר? האם בבעלות חברת האם של המוצר מותגים אחרים שהמוצרים שלהם כן מנוסים, או מרכיבים שלהם, או שהם נמכרים בשווקים שמחייבים ניסויים? הקונצרנים הגדולים מגייסים סוללות של עורכי דין ממולחים שיוכלו לנסח הצהרות משפטיות שמצד אחד מאחזות את עיניו של הקהל הפחות מעורב, ומצד שני מכסות להן את הישבן בכל הנוגע לדקויות הקטנות. "אנחנו משתדלים לא לעשות ניסויים" (אבל עושים אותן כאשר "אין ברירה", כלומר, כאשר אנחנו רוצים להרוויח עוד נתח שמן מהשוק הסיני). "אנחנו נגד ניסויים בבעלי חיים" (אבל מבצעים אותם בכל זאת). "המוצרים שלנו לעולם אינם מנוסים על בעלי חיים!" (אבל המרכיבים שלהם אולי כן).
כך קרה לדוגמה, לחברת Urban Decay האמריקאית, כאשר נמכרה לפני 5 שנים לחברת L'Oreal. כך קרה גם לבובי בראון, חברה קטנה ואיכותית מניו יורק, שהצהירה על אי אכזריות עד שנמכרה לחברת אסתי לאודר. וכך קורה עכשיו עם חברת NYX האמריקאית, שעד היום הייתה מקור למוצרי טיפוח ואיפור מצויינים ונטולי אכזריות, במחירים שווים לכל נפש. אך למרבה הצער, לאחרונה פורסם ש-NYX בתהליכי מכירה לחברת L'Oreal.
את הידיעה על כך ראיתי היום בבוקר, בביקורי הקבוע בדף "יפות ללא אכזריות" בפייסבוק. בעקבות ההודעה פורסמה גם עצומה בעניין, ונכתבו פוסטים גם בדף הפייסבוק של חברת NYX. יכול להיות שזה מעט מדי ומאוחר מדי, אבל במידה וגם אתם מרגישים כמוני, גם אתם בטח תרצו לעשות במינימום מאמץ משהו קטן לטובת העניין: לחתום על העצומה או לכתוב בדף הפייסבוק של NYX. כל הפרטים כאן.
וכמובן, בפעם הבאה, לפני רכישת מוצר קוסמטיקה או טיפוח, שווה לחקור קצת: אולי במדף לייד יש מוצר דומה, או עדיף, שמיוצר על ידי חברה נטולת אכזריות. אם זה בסופרפארם – מדובר על חברות כמו קרליין, או ג'ייד, שתי חברות מצויינות שיש להם מוצרים איכותיים עם חוות דעת מאד טובות. אם אתן מזדמנות לקניון הגדול בפ"ת או בראשון – המוצרים של ביוטי קייר מומלצים על ידי רבים וטובים – כולל מאפרים מקצועיים, ואם זה ברשת – יש המון חברות שלא מנסות. אתם יכולים למצוא את הרשימה המלאה של חברות קוסמטיקה נטולות אכזריות כאן.
וזה הפוסט שהעליתי לדף של NYX בפייסבוק. אתם מוזמנים להסכים ו/או לשתף אותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *