מארק קיין #1

קניון רמת אביב הוא ללא ספק הקניון החביב עלי בהפרש ניכר מכל האחרים.
לאחרונה, באחד מהשיטוטים שלי, נתקלתי בחנות חדשה. על השלט נכתב באותיות קידוש הלבנה: מארק קיין.

20130925_183025-cropped

מעיל שמלה שנקנה בעיצומו של טראנס היפנוטי, והוחזר למחרת, בגלל שחזרתי לעשתונותיי.

זה לא שאני איזה מומחית במעצבים ובמותגים, ולכן לא מפתיע שלא שמעתי את שמעו של אותו מרק קיין מעולם. נכנסתי לחנות, ומייד התכוונתי לבצע אחורה פנה ולברוח, אבל כבר נלכדתי על ידי המוכרן.
"אפשר לעזור?”
"אה… לא. תודה.”
"זה בסדר, את יכולה להסתכל לפחות" חייך אלי חיוך-מלכודת-דבש. הוא הבין ישר שכבר מאוחר מדי, והלך עלי. אני כבר לא ממש ראיתי אותו, הייתי מקובעת על מה שעל הקולבים. כאלה דברים יפים לא ראיתי בחיים שלי. זה היה כאילו כל הדגמים ודוגמאות הבדים שהייתי רוצה שמישהו כבר סוף סוף יתפור בשבילי, היו מונחים אחד אחרי השני – בדים טבעיים, כמו שאני אוהבת, הדפסים ושילובי צבעים מדהימים, וגזרות ואיכות תפירה מושלמת.

20130925_142852-cropped2 (Medium)

נשארו בחנות

"תקשיב”, אמרתי לו, אחרי שירד לי קצת הדופק. “אני הולכת לבלות פה קצת זמן. אני הולכת להוריד דברים מהקולבים ולמדוד, ומבטיחה שאנסה להשאיר מסודר. אבל אין מצב שאני יוצאת מפה עם משהו. אתה מבין? אין מצב! מה זה המחירים האלו??”
"אין בעיה" הוא לא התרגש ממני. “בואי אני אעזור לך. תגידי לי מה את רוצה למדוד, ואני אשים לך בתא. ואל תדאגי," הוסיף "אני לא מכריח אותך לקנות כלום.”
התחלתי לקלף בגדים מהקולבים שלהם, ולהעמיס עליו. בזמן שהוא סידר את הבגדים בתא (“טוב, נגמר לי המקום כאן, אז אני מעביר לתא השני, בסדר? את רוצה לשתות משהו בינתיים?”), אני פצחתי בסשן מדידות מטורף. שנים לא נהניתי ככה. הבגדים, שנראו פיצוץ על הקולבים, נראו פיצוץ גם עלי. מה שהוא לחלוטין לא מובן מאליו.

נשארו בחנות: מכנסיים בהדפס נחש, גופיה עם הדפס ותחרה שחורה. הם כל כך לא מתאימים ביחד, שהם כבר מתאימים מהצד השני.

נשארו בחנות: מכנסיים בהדפס נחש, גופיה עם הדפס ותחרה שחורה. הם כל כך לא מתאימים ביחד, שהם כבר מתאימים מהצד השני.


כמובן שקניתי, את האאוטפיט שלהלן. איך אפשר לא? לזכותי ייאמר שזה היה במחיר סוף עונה, ובכל זאת – יקר. אבל איך אפשר לעמוד בזה?
1_172461343
"אני ממש מבין אותך" הזדהה המוכרן, שהסתבר ששמו הוא מושיק, והוא בכלל סטייליסט. “שתדעי לך שכשבאתי לכאן לראיון עבודה, בסוף יצאתי מהחנות עם ערימה של בגדים ב-3,000 ש"ח לאשתי…”
מרק קיין, הסתבר לי אחר כך, לאחר דוקטורט מעמיק שעשיתי, היה איש בוהמה ואמן גרמני בשנות העשרים של המאה הקודמת. הוא הצליח להתקיים יפה מאד ממכירה של עבודותיו ומכך שקיבל הכרה באמנות שלו עוד בחייו, דבר נדיר כשלעצמו, מה שעזר לו להתעשר במהירות. הוא היה ידוע בסגנון החיים הראוותני שלו, ובחיבתו לבילויים סוערים בלווי סקס, סמים, ואלכוהול. סופו, כמה נדוש, היה רע ומר: הוא מצא את מותו בתאונה בעקבות נהיגה בשכרות ובמהירות מופרזת בפורשה שלו. קו האפנה עצמו הוא של שני מעצבים איטלקים, והשם הוא מחווה. בנוסף לכך שהשם הוא מחווה, גם הדמות כמובן היא בדיונית לגמרי. הם פשוט המציאו אותה כחלק מהמיתוג.
מאז אני רק עוברת שם. מסתכלת מרחוק ובורחת.
אגב, קוראים לפוסט הזה מארק קיין #1 כי חשבתי שבטח יהיו עוד. אבל למרבה המזל, אני מתאפקת ולא נכנסת לשם יותר. לכן –

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *