אני לאט לאט מתרגלת לעבודה המשעממת שלי, ואפילו מתחילה להינות, בעיקר מהאוירה והאנשים. זה מקום ממש נחמד. להבדיל מבלו, יש המון אנשים, ומבחינת הגיל אני ממש במקום טוב באמצע. יש הרבה יותר מבוגרים (לא רק מנהלים – גם מתכנתים רגילים) , וגם קצת יותר צעירים והכל הרבה יותר בסבבה, בלי לחץ ואוירה של סדרת טלויזיה אמריקאית עם המון יפים ואמיצים. חוץ מזה, החברה כל הזמן גדלה ומתפתחת, אז יש המון אקשן, וכל הזמן מעבירים אנשים ממקום למקום ובונים חדרים חדשים. לפני כמה חודשים הם שכרו עוד שתי קומות (!) בבניין, ועכשיו יש נדידת עמים רצינית. בין השאר, המנהל הכי הכי הכי גדול (זה שנאמר עליו שייסד את החברה עם אשתו במטבח), עבר לקומה שמונה, ואת הלשכה היפהפיה שלו, זו שכל פעם שהייתי עוברת במסדרון הייתי מסתכלת בערגה על העיצוב המדהים שלה ומפנטזת איך אני הולכת לישון על אחת מהספות המסוגננות או אפילו על השטיח הפרסי שביניהם, חילקו לכמה חדרים (יענו – פרצלאציה). הלשכה הזאת הייתה החדר הכי יפה בקומה, בין השאר גם בגלל החלונות הענקיים שלה והמיקום המעולה מבחינת כווני אור. בקיצור, את מי העבירו לחדר הכי הכי הכי טוב, מתוך שלושת החדרים שעשו מהחדר הענק הזה? אותי!!! אף אחד לא ממש מבין איך זה קרה, וכל מי שעובר שם משמיע קריאות של "וואו!!" "פשששש!!!!" "איזה שיחוק!!" וכיו"ב. איזה חנות ברחוב, בדרך מארוחת צהריים הוציאה החוצה זרים קטנים כאלה, ונורא חמודים ב-25 ש"ח בלבד לכבוד ט"ו בשבט, אז ישר קניתי אחד לקשט את חדרי החדש. בכל מיקרה – אני לא הולכת להיות שם הרבה זמן, כי בקרוב מסתיים הפרוייקט שאני עובדת עליו, אבל לעכשיו זה ממש מן הפוגה מרעננת כזאת, וזה נורא כיף.