Duty before Self

אתמול הלכתי עם נתו לסרט "המלכה".

זה סרט מדהים שמדווח על הימים שבין מינויו של בלייר כראש ממשלת בריטניה ועד חודשיים אחרי שהנסיכה דיאנה נהרגה. בעיקר מסופר בו על כל מה שקרה עד שמשפחת המלוכה החליטה להתייחס באופן רשמי למותה של דיאנה, ובכך לשבור כמה מסורות אנגליות בלתי שבירות בעליל, ומתוך חוסר ברירה. בין השאר אף אחד לא הבין שם למה דווקא דיאנה, כמו שהם הכירו אותה, שווה שהמסורת האנגלית תכופף; להוריד את דגל בריטניה לחצי התורן בבאקינגהאם פלאס, כאשר, לא רק שדבר כזה לא נעשה עבור אף אחד אחר מעולם (אפילו לא מלך), אלא שדגל בריטניה מעולם לא הונף על התורן הזה. נמצא בו רק נס המלכה, שמונף, אך ורק, כאשר המלכה נמצאת בארמון). לא רק זה – מבחינה רשמית, דיאנה כלל לא הייתה שייכת יותר למשפחת המלוכה.
הסרט מדגיש בעצם את הפער הגדול בין דיאנה האמיתית, כמו שמשפחת המלוכה הכירה אותה, ולבין דיאנה הציבורית, כמו שהציבור הגדול בבריטניה ובשאר העולם נהנה לדמיין אותה. בין השאר – משהו שהמלכה כביכול אמרה בסרט: בזמנה אנשים היו מחונכים שכחלק מהמדינה שלהם, הם קודם כל מחייבים אליה ורק אחר כך דואגים לעצמם. ככה היא חונכה, ככה כל בני הדור שלה חונכו, וזה מה שהיא ציפתה מהעם האנגלי – להתנהג בהתאם לערכים האלה. לפי החינוך שלה זה Duty before self. האכזבה הכי גדולה שלה מכל הסיפור הזה, היא אמרה בסרט, הייתה להבין שזה כבר לא ככה.
זה גרם לי לחשוב שגם אצלנו זה כבר ממש לא ככה. פעם אנשים היו מחוייבים למדינה. עכשיו כבר לא. אנשים הרגישו את החובה הזאת כל כך חזק, שבכל מיני סיטואציות, הם היו מוכנים לתת גם את החיים שלהם בשביל המולדת. לא רק טרומפלדור שכולנו גדלנו על המיתוס שלו, אלא גם רועי קליין, שהפיל את עצמו על רימון שנזרק על הכח שלו, כדי להגן על החיילים האחרים. או נתן אלבז, ויהודה קן-דרור, שפשוט עשה מה שאמרו לו – לך תיהרג מהאש של המצרים, כי זה מה שצריך בשביל לנצח את הקרב הזה. או כל מאות אלפי הילדים שנהרגו במלחמת העולם השנייה.
היום למיתוס של טרומפלדור קוראים פאתוס. לא מאמינים שמישהו במלוא חושיו יכול להגיד ברצינות ש- "טוב למות בעד ארצנו". הבעייה החמורה היא, שבעוד האנגלים יכולים להרשות לעצמם לחשוב ככה. אף אחד לא מחפש אותם יותר, אז לישראלים, זה עדיין בגדר לוקסוס. אנו עדיין צריכים להלחם על התחת שלנו, ולרוע המזל, האויבים שלנו עדיין רעבים. לא כמונו, וכמו האנגלים. והם עדיין דוגלים בצורה מאד קיצונית ב-duty before self. אין להם כל מני ז'אקו איזנברגים, אבל יש להם גאוות לאום, הם שרים שירים מגוייסים, מדקלמים סיסמאות, ונותנים את החיים שלהם בשביל המטרה. אם השורה התחתונה תהיה – אובדן מדינת ישראל – זו לדעתי תהיה הסיבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *