העבודה ב- Blue Security גורמת לי להרגיש כמו אשת מערות, או מישהו שיצא מהיער אחרי שהודיעו לו שהמלחמה נגמרה. נראה לי שאפשר להגדיר את זה כהלם מוחלט. קודם כל, המון קוד זרם בנהר מאז אותו יום בו המציאו בני דורי […]
העבודה ב- Blue Security גורמת לי להרגיש כמו אשת מערות, או מישהו שיצא מהיער אחרי שהודיעו לו שהמלחמה נגמרה. נראה לי שאפשר להגדיר את זה כהלם מוחלט. קודם כל, המון קוד זרם בנהר מאז אותו יום בו המציאו בני דורי את המחשב, אבל מאידך גיסא – אלה שעוסקים במלאכה – נשארו באותו גיל: 20-35. אני מבוגרת באיזה חמש שנים מהאיש הכי מבוגר – היזם והמייסד. זו הרגשה מאד מוזרה. לעומת ההבדל הפיזיולוגי, מבחינה מנטלית אני עדיין נמצאת בשלהיי גיל ההתבגרות, בעוד שכל השאר שם בוגרים בצורה מביכה. הם כולם נורא חכמים ויפים ומוכשרים וצעירים ורציניים. והכל בסדרי גודל של "מאד". ליידם אני מרגישה מגושמת וטיפשה וכמובן שזה רק גורם לכל הדברים המטופשים לקרות כשאני בסביבה שלהם. ואז אני מסתכלת עליהם בישיבות עבודה, עוברת מאחד לשני ותוהה מי מהם ייצא מהאי שלי ולאן הוא יגיע. חולני.