דוקוס
לאחר כל הקורות אותנו במשך הלילה, וגם בהינתן שיש לנו דרך מאד ארוכה חזרה אל נקודת המוצא שלנו, ורק יומיים לעשות אותה, הוחלט לוותר על האי הידרה, ולהרביץ לג ארוך חזרה. היום נגיע חזרה לאגינה, ומחר נעשה עוד לג קצר חזרה לאתונה.
באופן לא צפוי לחלוטין, השיט לאגינה עבר כמעט בלי דרמות. לא עצרנו בדרך, גם בגלל שפחדנו להכנס לחושך וגם בגלל העוגן הדפוק. לא הייתה רוח, או כן הייתה רוח, בכל מקרה תמיד אפשר לסמוך על רוח הדיזל. או לפחות כך זה היה עד עכשיו.
הגענו למרינה בסביבות 17:00. סוכם שנחנה שוב לאורך המזח, ושאם מישהו יתווכח, נסביר לו על העוגן. עינת ניהלה את האופרציה, וביצעה חניה מושלמת.
"אבל אסור לחנות פה"
"איפה כתוב?"
"הנה כאן"
"@#&^%!!"
"אבל זה דווקא טוב! את יכולה עכשיו להתאמן עוד פעם!"
"!!"
חזרנו בדיוק למקום בו חנינו פעם שעברה. גם הפעם לא נמנע תום מלהעיר הערות: "תזהרי כשאת משיטה לאחור – זה מתחיל להיות רדוד די מהר" מה שהיה נכון – החלק השני של המרינה היה בעצם חוף רחצה, החוף החמוד שהשתכשכנו בו בביקור הראשון שלנו כאן. עינת התעלמה בהפגנתיות, וביצעה עוד חניה מושלמת.
ג'ק ותום קפצו אל מעבר לסיפון אל המזח וקשרו את החבלים. בתוך הסירה, עינת ואני כרכנו אותם סביב החווקים בתוך הסירה, בפיקוחו של תום ולמורת רוחה של עינת, שלא הפסיקה להתלונן כמה הוא לא יודע לקשור ושהוא בכלל, מלח מרושל מאד.
אני חושדת שזה נכון ושהוא פשוט המציא את הקשרים תוך כדי תנועה. אבל זה עבד בשבילי כי אני קשרתי איך שבא לי והוא לא הציק.

הוווו היבשה!! היה כיף לדרוך שוב על יבשה! אמנם היא מתנדנדת לי מתחת לרגליים, אבל זה ממש לא חשוב.
אכלנו בערב במסעדה בשם אתאלאסה, ואחר כך יצאנו לטיול הלילי הקבוע באי.
נכנסנו לאחת החנויות הקטנות שנראתה לנו מעניינת במיוחד, עם דברים קצת יותר מיוחדים. בין השאר היו שם העתקים מוקטנים, יצוקים מברונזה של קסדות לוחם יווניות, נורא בא לי לקנות אחת כזאת, אבל הן היו נורא כבדות ולא ידעתי אם זה יסתדר לי מבחינת המשקל של התיק במטוס.

המוכרת הייתה נורא חמודה, היא ועינת קשקשו קצת בינתיים. הסתבר שהיא גרה באתונה, ומגיעה לכאן רק בקיץ. אמא שלה גרה פה כל השנה, היא סיפרה לעינת, יחד עם כ-600 תושבים מבוגרים שזה תמיד היה הבית שלהם אבל כיום רוב האנשים באים רק בקיץ, בעונת התיירות, ובשאר הזמן הם חיים בערים הגדולות.
ולגבי קסדת הברונזה, היא אמרה שאין בעיה. אם אחליט לקחת אותה, היא כאן. החנות פתוחה כל יום מאחת-עשרה לאחת-עשרה.
שתינו תה על הסיפון וקישקשנו קצת ואז הלכנו לישון
קיבלנו מהיקום לילה רגוע וזה ממש הגיע לנו.

וזה עוד כלום לעומת מה שקרה אחר כך:
יום שישי: אימון בוקר כנגד בקבוק מים ומשוט;קפה קטן בעיר;פגישה גורלית ובעקבותיה עסקת רכישה מוצלחת;התקלה היומית;עינת מתגלה במלוא גבורתה;חוזרים לנקודת המוצא;אנחנו בסכנת חיים;איך ניצלנו מצרה גדולה