"אוף, איזה טעות עשיתי…"
"מה, שנתת לדינה לצאת?"
"לא… למרות שעל זה המפקד יהרוג אותי, כי היא תיכף תתחיל לנבוח ותעיר אותו. הטעות היא שהורדתי שירים של אביצ'י והמוזיקה שלו מדבקת ברמות קשות. אי אפשר להפטר מזה. לא הצלחתי לישון בלילה!"
"למה את לא מורידה מוזיקה יותר טובה?"
"לא יודעת… איכשהו כל פעם שיש לי מצב להוריד דברים, אני לא מצליחה להזכר בשירים שווים. ואני לא רוצה להתקע בלי שום דבר."
"תעשי כמוני, תשמעי פודקאסטים והרצאות מטד. הנה למשל, בזמן האחרון אני שומע את טוני רובינס, מכירה אותו?"
"לא."
"הוא מין קואצ'ר כזה. די מפורסם. אני שומע אותו בטד."
"בטד? לבנאדם יש הרצאות בטד? הרצאות? בני תמותה רגילים מגיעים בדרך להרצאה!"
"זאת הרצאה… את השאר אני שומע בפודקאסטים. הוא מדהים. איך את לא מכירה אותו?"
"למה שאני אכיר… אה, רגע, זה מוכר לי משום מה. יש לו איזה ספר, לא? משהו עם נמר…"
"להעיר את ה -.. "
"להעיר את הענק שבפנים!"
"בדיוק."
"אהה… ההוא, אבל הוא כבר ממש זקן!"
"אז מה? הוא גם ממש טוב!"
"צריך להיות לנו הספר שלו בבית."
"ברצינות?"
"כן. קיבלתי אותו במתנה כשעזבתי פעם איזה מקום עבודה. הוא אמור להיות איפשהו בארון. תחפש אותו."
"זה ספר טוב?"
"אין לי מושג, יש בו בערך 2000 עמודים ולא הצלחתי לעבור את העמוד העשירי. הוא די חופר."

"מעניין מאד, כי את מדברת לפעמים ממש כמוהו."
"???"
"כן, נגיד הקטע הזה, שאם משהו מעצבן אותך אתה צריך לשכנע את עצמך שזה בעצם דבר טוב."
"אני אמרתי כזה דבר??"
"נו כן. והוא גם אומר את זה."
"אני בחיים לא אמרתי כזה דבר. זה נשמע לי קצת שטויות."
"לא, לא, זה ממש נכון. הנה, לדוגמה, שמת לב שבזמן האחרון אני ממש נחמד בבוקר?"
"לא…"
איך לא שמתי לב לכזה דבר דרמטי?? אולי בגלל שאני כבר ממילא נזהרת, ושואפת למינימום תקשורת איתו בבוקר, פשוט בקטע של השרדות. החווייה של להעיר אותו שקולה לדגדוג של דרקון ישן. צריך להיות מאד זהירים ולעשות את זה מרחוק. אבל כשאני חושבת על זה, באמת, בימים האחרונים זה היה יחסית קל. היום בבוקר הוא אפילו לא הניד עפעף כשביקשתי ממנו בחיל ורעדה להרים דברים מהרצפה בחדר שלו לפני שהוא יוצא. מילא זה, הוא אפילו לא נבח בכלל כשעשיתי את זה בסוף בעצמי וגם עברתי אחריו עם המגב במקלחת.
"בעצם כן, אתה באמת יותר נחמד בבוקר. מה קרה?"
"אז זהו, הרובינס הזה אומר, שכשקמים בבוקר, צריך לעשות את זה מהר! בלי להסס! פשוט לקום מהמיטה ולהתניע מייד, ולנסות לשכנע את עצמך זה ממש אחלה, ושזה מה שאתה רוצה לעשות, ופשוט לא לחשוב יותר מדי. זה אשכרה עובד!"
"…"
"למשל, הוא סיפר איך הכל התחיל אצלו. כשהוא היה בן 11 אבא שלו עזב את הבית. זה קרה אחרי שבחור צעיר ביקר אצלם בבית איזה יום ונתן להם המון אוכל. כנראה שהם היו במצוקה כלכלית. אבא שלו לקח את זה ממש קשה, שמישהו מביא להם אוכל. זה כנראה גרם לו להרגיש ממש חסר ערך. אז כמה זמן אחרי זה הוא פשוט עזב את הבית.
"טוני רובינס מספר שבניגוד לאבא שלו, הוא הרגיש פשוט אושר גדול. סוף סוף היה מה לאכול! ואז הוא הבין שאותה סיטואציה יכולה להתקבל בצורה שונה לגמרי אצל כל אחד. זה בעצם עניין של בחירה, אם טוב לך ואתה מאושר, או אם רע לך ואתה מדוכא. הוא אמר שזה היה רגע מכונן בשבילו. הוא לא שכח את זה לעולם. אחר כך הוא התחיל לעבוד ולהרוויח כסף, והיה לו ממש חשוב לתרום לאנשים חסרי בית. הוא תמיד היה מוציא חלק מהכסף שהרוויח על מוצרי מזון שהוא היה תורם לחסרי בית."
"אההה. אוקי, זה מה שאני תמיד אומרת לך – הקטע הזה של להעביר הלאה. זה משהו שקוראים לו אנרגיה מתגלגלת (האמת שהמצאתי את המונח בדיוק באותו רגע, אבל הוא עובד בשבילי). כי הנה, תראה מה קרה: הבנאדם עבר חווייה טובה וזה הטעין אותו באנרגיה טובה, והוא פשוט העביר אותה הלאה, וככה היא מתפשטת כמו וירוס. מזה שאיזה מישהו נתן למשפחה שלו אוכל כשהוא היה בן אחת עשרה, מרוויחים היום המון הומלסים, ולך תדע, אולי הם מעבירים את זה הלאה!"
"נו זהו…"
"אבל" הפסקתי אותו "וזה אבל חשוב! כמו שאתה רוצה להשתמש באנרגיה מתגלגלת כדי להעביר משהו טוב הלאה, אתה צריך ממש להזהר במצב הפוך. תחשוב על מצב שאתה עובר חווייה לא נעימה. זה טוען אותך באנרגיות רעות, ואז אתה מתדלק על הבנאדם הראשון שאתה רואה (נגיד – אמא שלך), והוא נפגע, וזה כואב לו, ובעצם העמסת עליו את החווייה הרעה שלך, אבל הוא לא מבין ממש מה קורה, וצועק על הבנאדם הבא שהוא רואה וזה גם מתפשט…"
"אז מה הנקודה, אמא?"
"הנקודה היא שאם אתה מרגיש נאחס, אז זה באחריותך לא להעביר את זה הלאה. לפעמים מרגישים נאחס, אין מה לעשות. פשוט צריך להיות מודעים לזה, כמו לכאב ראש, ולדאוג שזה לא יעבור הלאה, לאנשים אחרים. פשוט להמשיך לדבר בנימוס, או לקחת בקלות כל מיני דברים ולהשתדל לא להגיב בצורה מוגזמת. דברים כאלה."
"אוקי… "
"יש לך כרטיס רכבת?"
"כן"
"מתי אתה חוזר?"
"מאוחר, אבל אני אודיע לך"
"טוב, תהיה בהאזנה, ותעשה חיים!"
"ביי!"
אחר כך הלכתי לי לעבודה ובדרך, בעודי צועדת לי בפארק ומברכת לשלום את כל הברווזים, שמעתי את אביצ'י וחשבתי לעצמי, השוודי הארור הזה. שולף כל מיני שירי קאנטרי ישנים מהבוידעם, וממחזר אותם, וכולם עפים על זה.
ואז חשבתי עוד: בטח הוא גם אנטישמי. כמו כל השוודים. ואם כן, אז באסה, כי יש לו אחלה מוזיקה.