תעזבי לי את הגבינה

תמיד פחדתי להדביק לעצמי תוויות. שנים אחרי שהפסקתי לעשן עוד הייתה לי קופסת סיגריות בתיק, ובתוכה סיגרייה אחת. היה לי גם מצית.
"יש לך אש?" היו שואלים אותי
"בטח!"
עד שבערך אחרי שלוש שנים מישהו שאל
"יש לך סיגריה?"
וזה היה הרגע שנפטרתי מקופסת הסיגריות.
אז ככה זה גם עכשיו. כבר כמעט שנתיים שאני לא אוכלת בשר בקר ועוף. במרוצת הזמן גם הגבינה הלכה לה לאט לאט בדרך כל בשר. לפני שבועיים הצטרפתי לאתגר 22 של אנונימוס, ובעקבות כל המידע שנחשפתי אליו מאז, ויתרתי סופית גם על ביצים ודגים. את הביצה התעשייתית האחרונה שלי אכלתי בערך שבוע לפני שפורסם בחדשות תחקיר הביצים הגדול.
אז זה אומר שנעשיתי טבעונית?
בן זוגי והילדים שלי ממש לא בעניין. הם עדיין בשלב שבו הם מרגישים שהפניתי להם עורף. להם ולכל מה שעשינו ביחד עד היום. הם מרגישים כאילו הצטרפתי לכת. מכיון שאין לי ממש דריסת רגל במטבח, גם לא תמיד אני גם יכולה לאכול את מה שהייתי רוצה. אבל אני לא רבה עם אף אחד. אני חיה את החיים שלי בשקט ומשתדלת למצוא את המקום שלי, בלי להציק ובלי להטיף.
אחד הדברים שממש מעסיקים אותי היא השאלה, למה לעזאזל יש התנגדות כל כך גדולה לרוב האנשים מסביבי לנושא? חשבתי על זה קצת. בינתיים הצלחתי לספור 3 סיבות אפשריות:

  1. המטענים הרגשיים העצומים שיש לנו אל המזון שאנחנו אוכלים. מדובר על הגרעין של הווייה והאישיות שלנו. כל הדרך שבה התהוותה האישיות שלנו, החל מהינקות, היחס שלנו אל המשפחה, ההורים, נקודות ציון בחיים שלנו, הכל מתעצב סביב אוכל.
  2. אולי ההתנגדות הזאת נובעת גם מכך שבפועל יש כאן ממש איום על המקום הכי רגיש אצלנו: מקורות המזון שלנו. זה כנראה מתחבר לרפלקסים הכי בסיסיים שלנו. יש משהו שמאיים על משהו שתת ההכרה שלנו תופס כחיוני, ואנחנו כמובן, בלי ממש לחשוב למה, מייד משיבים מלחמה כדי להמשיך ולהגן על המשאב הזה.
  3. אולי זה גם הפחד להסתכל לעצמנו בעיניים, והפחד להודות בפני עצמנו שכשאנחנו נותנים יד לתעשיית הבשר והחלב, אנחנו בעצם נמצאים במקום מאד לא מוסרי. לאדם מוסרי, אדם שמגדל חיית מחמד, שמתנגד לאלימות, שמוחה נגד התאכזרות לבעלי חיים ואנשים, שמוחה נגד יחס המדינה למסתננים, למיעוטים, לניצולי שואה – לאדם כזה, מוסרי, נורמטיבי ובעל ערכים, כמעט בלתי אפשרי להתמודד עם המשמעות האמיתית וההשלכות של צריכת מזון מן החי בעולם המערבי עליו ועל הסביבה שלו.

אז אנחנו מדחיקים. אנחנו ממשיכים להסב את הפנים הצידה. זה לא שאנחנו לא רוצים לראות ולהפנים. רובינו פשוט לא יכולים.

5 תגובות על “תעזבי לי את הגבינה”

  1. לדעתי יש סיבה אחרת/נוספת. תחושה של בגידה בדיעבד.
    מישהו שהיה שותף איתי לאחד התענוגות הכי עצומים, שנהנה לאכול איתי בשר, אצלי במנגל, שווארמה, סטייקים יקרים בלי הצדקה, שהיה מוכן ללכת לחורים נידחים שמא יש שם את הבשר הכי טוב, פתאום אומר שזה לא מדבר אליו? אז מה היה שם בעצם?

    זה כמו הזוגות האלה שפתאום אחד מהם יוצא מהארון, או שמתוודה שכל האורגזמות שלו היו מזוייפות. תחושת בגידה. למה לא אמרת מהתחלה? למה שיקרת כל השנים?

    ואם הצמחוני יגיד שזה לא שהוא שיקר, אני אדע שהוא בכ"ז שיקר. הרי מי שיש לו תאוות בשרים כמו שלי לא יכול להחליט אחרת. זה חזק ממנו. זה חזק ממני.

    וכי אני לא יודע שפרוץ סובלות? וכי לא ברור לי שבהמה במשחטה לא מריחה שזה הסוף והיא מפוחדת? וכי לא שמעתי את הפרות הגועות בטירוף שבועיים אחרי שלקחו להן אל העגלים, עומדות על יד הרמפה ומחכות למשאית שתחזיר את הילדים?

    אני יודע את זה, אני יודע את זה בזמן שאני אוכל את הבשר, אני מודע בכל רגע לזה שאני אוכל משהו שהיתה לו אמא שאהבה אותו. אני יודע את זה, מתבאס בכל ביס שאני אוכל מהבייקון.וזה חזק ממני.

    אז מי שזה לא היה אצלו חזק כ"כ הוא לא נהנה איתי באמת במנה ההיא של פרחי הקישוא הממולאים סרטנים. הוא שיקר ובגד וכיחש, ועכשיו הוא רק הודה בזה, עם המעבר לצמחונות. אז אני פגוע. ממנו ספציפית אני פגוע, ואת שאר הצמחונים אני מעריך על נכונותם ויכולתם לעשות משהו שמנוגד לדיאטה הטבעית לאדם.

  2. האם היית מרגיש אותה תחושת בגידה, באותן עוצמות, גם כלפי מישהו מהחברים שלך שהיה מודיע לך שהוא מפסיק לעשן?

  3. איזו השוואה זו? אני הרי לא מעשן. מצידי שכולם יפסיקו לעשן ברגע זה, אדרבא. למה שאני ארגיש תחושת בגידה?

    אילו בעלך היה מודיע לך מחר שהוא "מתחזק", לא היית מרגישה נבגדת? זו כבר השוואה יותר מתאימה. עד היום אחת ההנאות שלו היתה ללכת איתך לים בשבת, לבית קפה, למסעדות, מרתון סרטים ביום כיפור, ואני בכלל לא רוצה להזכיר את כל הדברים שאתם עושים מאחורי דלת סגורה, סוטים שכמותכם.

    ופתאום הוא מתחזק. לא, את יכולה להמשיך, הוא לא כופה עלייך כלום. הוא מתחזק לבד. בארוחות המשפחתיות הוא יאכל טונה מקופסא עם מזלג פלסטיק, אבל את יכולה לאכול בכיף את כל מה שאת אוהבת. זה בסדר. הוא עדיין אוהב אותך ואת הילדים, תאכלו בכיף. ואח"כ תלכו לראות טלביזיה בכיף, הוא יתעסק בעניינים שלו, יקרא קצת וילך לישון. חוץ מזה שהוא קצת התחרפן הוא אותו בנאדם. רק שאין לך מושג איך זה שפעם הוא נורא אהב לחוות איתך חוויות מסויימות ועכשיו הוא אוכל טונה מקופסא בחושך.

    • אבל זה בדיוק העניין. בסה"כ מדובר בשתי החלטות די משמעותיות, שקשורות בהעדפות בריאותיות. כל השכונה יודעת בעל פה שלעשן זה ממש לא בריא. אבל קח בחשבון שלפני 50 שנה, זה עוד היה בספק. רופאים רשמו לפעמים לחולים שלהם 2 סיגריות ביום. מצד שני כיום כבר יש הרבה גורמים מוסמכים שמבינים שתזונה מבוססת על מזון מהחי היא כנראה לא ממש בריאה. אז כן, לדעתי מדובר בשתי סיטואציות די דומות. אבל כשמישהו מפסיק לעשן, כולם אומרים יופי לו. כשמישהו מפסיק לאכול בשר ישר כל מקורביו נכנסים לסרטים רעים. אז כן, השאלה היא לא איך את משווה, אלא – מה הבעיה בלהשוות? למה כל המטענים הרגשיים האלו? זה מה שאני מנסה להבין.

      • אני לא מכיר אף אחד שחדל לאכול בשר לגמרי רק מטעמי בריאות.
        אנחנו נמצאים בסיומה של תקופת חושך של 40 שנה שבה הוציאו שם רע לבשר ולשומן, וזה היה, אגב, תוך הפצת שקרים מודעת בידיו של יועץ מיוחד למשרד החקלאות האמריקאי שעשה את זה מטעמי צמחונות אידאולוגית.

        לעצם עניין העישון, אכן, ישנם אנשים שמתכנסים יחד להנאה מסיגר ומהנאה זה מחברתו של זה. אם אחד מהם פורש מהחבורה, השאר בהחלט רשאים לפרש את זה כסוג של בגידה.

        לא הרי אדם שמפסיק לבוא להפסקת סיגריה בעבודה לאדם שמשנה את אורחות חייו לגמרי גם אם המשמעות היא אבדן יסוד חשוב מהיסודות המשותפים לו ולחברים. ואוכל הוא עניין שהתרבות האנושית מסתובבת סביבו. זה לא סתם שבחגים העניין המרכזי הוא שולחן החג וזה לא סתם שמארחות לוקחות את זה קשה אם לא ביקשו תוספת.

        אני בטוח שאילו הילדים שלך היו נולדים להורים שהיו כבר צמחונים, היית לוקחת את זה הרבה יותר קשה אילו הם היו אומרים לך "את תמשיכי לאכול מה שאת רוצה, אני אביא לשולחן החג עוף בגריל, אני כבר לא אוכלת טופו". היית רואה בזה סוג של בגידה. לא? מעבר לטיפשות ולחוסר ההומאניות וכו', בגידה במה שהיה לכם במשותף.

        אז אחרי שהסברתי לך למה אני מרגיש בגידה, מה את חושבת שעומד מאחורי הכעס של אלו שמרגישים שהם איבדו חבר לטובת הצמחונות?

        התירוץ של "מפחדים להסתכל בעיניים" דומה מאוד לתירוץ של המחזירים בתשובה שטוענים שכולם מכירים בקיומו של אלוהים אבל יותר נוח להם להתכחש. זה נסיון לקרוא מחשבות. אם מישהו אומר שזה לא המצב אצלו, צריך להסתפק בזה (כל עוד אין אפשרות לקרוא מחשבות).

להגיב על Michal Lev לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *