לעסות טוב

הטלפון שלי מצלצל. מספר לא מזוהה. “האלו?” "האלו? מיכל?” “כן" “הי!” שתיקה קצרה. “מדברת אורלי…מפורטוגל, אולי את לא זוכרת אותי…” “הי! אורלי! בטח שאני זוכרת!” אני עונה בשמחה אורלי מפורטוגל, היא אורלי, אחותי למסעות מגמה, מצוות ארבע, הצוות המנצח. איך […]

הטלפון שלי מצלצל. מספר לא מזוהה.
“האלו?”
"האלו? מיכל?”
“כן"
“הי!” שתיקה קצרה. “מדברת אורלי…מפורטוגל, אולי את לא זוכרת אותי…”
“הי! אורלי! בטח שאני זוכרת!” אני עונה בשמחה
אורלי מפורטוגל, היא אורלי, אחותי למסעות מגמה, מצוות ארבע, הצוות המנצח. איך אפשר לשכוח מישהי שהשתתפה איתי בהרפקאת הג'יפים הבלתי נשכחת של מגמה? אבל ביחוד את אורלי אני זוכרת בגלל עיסוי הפנים המקצועי שקיבלתי ממנה ערב אחד, על ראש רכס הסרה אסטארלה, בגובה 3,000 מטר מעל פני הים. שתינו עטופות בדובונים ובשמיכות, מתכרבלות לנו לייד תנור עצים בתוך כיפת ברזנט ענקית ששימשה בתור מחנה הבסיס שלנו במשך יומים. העיסוי הזה היה מעולה. “וואו – איפה למדת לעשות את זה?” שאלתי בתהפעלות כשסיימה. היא משכה בכתפיים וצחקה בביישנות. “אה, בשום מקום… המצאתי את זה כרגע!”
“שקרנית!” הייתי בהלם. הרגשתי כאילו עשו לי טיפול של מקצוענים.
אבל היא הבטיחה לי שזה היה ספונטני לגמרי.
“אז את שומעת,” קולה של אורלי מחזיר אותי להווה "את בטח לא זוכרת, אבל כשהיינו בפורטוגל עשיתי לך מסאז'…”
“בררררררור שאני זוכרת!“ אני קוטעת אותה
“בקיצור, החלטתי להפוך את זה למקצוע! אז לכבוד ההשקה אני מזמינה את החברים הקרובים שלי למסאז' מפנק חינם, וישר חשבתי עליך, שאנחנו צריכות לסגור מעגל…”
הודיתי לאורלי על הכבוד הגדול. החלפנו לנו עוד כמה פטפוטים, וקבענו ליום רביעי בעשר בבוקר בקליניקה שלה ברמת השרון.
הגעתי לי בשעה היעודה. אורלי פתחה את הדלת בחיוך גדול. נכנסתי לחדר קטן ונעים. במרכזו מיטת טיפולים, בצד שידת עץ קטנה מכוסה בד לבן ועליה נרות ומשחות. על החלון וילון לבן עם סיכות פרפרים. מסביבי ניחוח נעים, תאורה עמומה ומוזיקה שקטה.
אחרי שהתעדכנו כל אחת בקורותיה של השניה בשנתיים האחרונות, אורלי הורתה לי להוריד את השמלה, להשכב על מיטת הטיפולים על הבטן, ולהתכסות בסדין. אחר כך היא מרחה את כל גופי בשמן ריחני והתחילה במלאכה.
“אז ספרי לי עוד. טוק טו מי.” אני אומרת בקול עמום, מתוך משענת הראש המרופדת.
אורלי צוחקת. “את בטוחה שבא לך אכילת ראש עכשיו? לא רוצה לשכב בשקט ולהתפנק?”
“לא. אני הכי נרגעת כשאוכלים לי את הראש.”
אורלי סיפרה לי שהחליטה לעזוב את עבודתה כשכירה ולמצוא עיסוק יותר מעניין ומספק. היא פתחה צהרון בביתה, ובנוסף החליטה סוף סוף להגשים חלום ישן, ולפני כמה חודשים סיימה סוף סוף קורס בעיסוי.
“יש לי כבר תעודה בעיסוי שוודי. עכשיו אני בעיצומו של קורס עיסוי רקמות עמוק. את מעדיפה את זה כואב או פחות?”
“תתחילי בכואב. אם אני אצרח, אז תורידי ווליום.”
אורלי לוקחת אותי בשיא הרצינות, מתחילה מלמטה עד למעלה. אני מרגישה את הכח שעובר מהזרועות וכפות הידיים שלה אל הגוף שלי, ואיך השרירים שלי נלושים ומתרפים. לפעמים זה קצת כואב, אבל אני מנסה להרפות ולא להתנגד. לאט לאט היא עוברת על כל אברי הגוף שלי ומעניקה לכל אחד מהם טיפול מסור. היא לא מתעייפת ושומרת על רמה קבועה של אנרגיה וכח. בשלב מסויים היא מבקשת ממני להסתובב על הגב וגם כפות הרגליים השוקיים והקרקפת מקבלים את הזמן שלהם. וכך עוברת לה יותר משעה. בחדשים שעברו מסיום הקורס, מספרת אורלי, יש לה כבר קליינטורה רצינית. “אנשים חוזרים, ואפילו ממליצים עלי לחברים שלהם. היה מישהו שהיה כל כך מרוצה, שבאותו ערב הוא שלח גם את אשתו…” היא צוחקת. אני שואלת אותה אם היא עושה שווק, או פרסום לעסק. “בינתיים לא.” היא מושכת בכתפיים "אני לא כל כך מבינה בזה.”
אז החלטתי גם לעסות טוב, והקמתי לאורלי דף נחיתה חדש. אתם מוזמנים לבקר בו ולשתף. ואם אתם מרגישים שהגיע הזמן לקצת התרגעות ופינוק לשרירים, תתקשרו לאורלי, וכמו שאומר הירקן של חמותי: אתם תברכו אותי!