מעשה בגוּשטֵר

לפני כמה ימים התבוננתי בתמונות שגילי צילמה על האייפון שלי. באחת מהן, אבינועם שרוע על השטיח מול הטלוויזיה בבית של הסבים שלו, ומגַשטֵר. מגשטר – אני חושבת, בשנייה שהפועל המשונה הזה חולף לי בראש – וואו, מאיפה פתאום חזרה אלי המילה הזאת?

כשגילי הייתה בגן הייתה לה חברה, רוני. אחותה הקטנה של רוני הייתה תינוקת באותה תקופה, ובדיוק אז התחילה לזחול. כמו כל התינוקות, היא הייתה נשכבת על הבטן ומרימה את פלג הגוף העליון. את אבא שלה זה מאד הצחיק, והוא המציא לה את השם גוּשטֶר – הוא טען שזה חרדון ברומנית. "בואו לראות!" הוא היה צועק לנו – "היא עוד פעם מְגַשטֶרֶת!"
כמה שנים אחרי זה, כל המשפחה של רוני היגרה לאיטליה, והקשר בינינו התנתק בהדרגה. אז החלטתי לחפש אותם בפייסבוק. לא מצאתי את ההורים. אבל לרוני בטוח יש דף. ואכן – מצאתי. שלחתי לגילי הודעה: "את זוכרת את רוני? החברה שלך מהגן? מצאתי אותה בפייסבוק. קבלי קישור."
גילי חוזרת אלי אחרי שתי שניות: "איזה מוזר – היא חברה של איזה שישיסטית מבית הספר שלי"
אחרי עוד שנייה מופיעה עוד הודעה בחלון שלי: "חצי משכבת י' בבית הספר שלי חברים שלה" אחרי עוד שתי שניות: "וואו -אמא! היא שישיסטית בתלמה!!"
מסתבר שהם חזרו מאיטליה, ושתי הבנות – גילי ורוני – לומדות באותו בית ספר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *