הנאום של סטיב ג'ובס

היום קיבלתי מייל ממייק, הזוג של תמר בת דודתי. הוא הודה לנו על הארוחה בערב סוכות, אמר שהיה נורא כיף, ושהוא מצרף לינק למשהו שהוא סיפר לנו עליו בארוחה: איזה נאום מוטיווציה של סטיב ג'ובס.
אז נכנסתי ללינק – ביוטיוב – והאמת היה נשמע מעניין. הוא מתחיל לספר על הילדות שלו, ו-…
בשיא המתח – המחשב שלי פשוט התעלף. אז עשיתי רבוט, וחזרתי ליוטיוב, כי הייתי נורא במתח. חיכיתי בסבלנות לסטרימיניג לכל הקטע שכבר ראיתי, ואז כמה שניות אחרי שהוא הגיע לנקודה, בום טראח – המחשב נכנס למצב קטטוני.
אמרתי, טוב, נו, זה מעניין, אבל יש גבול. אז הלכתי וחיפשתי גרסה מודפסת וקראתי עד הסוף.
תראו, הוא אומר שם כמה דברים מעניינים. בין השאר הוא מדבר על הקטע של איך מקומות בחיים שלך שנראים לך כמו dead ends, בסוף יוצא מהם הדבר הגדול שמגדיר את כל החיים שלך אחר כך. בסוף הוא גם זורק איזה מוטו שהשפיע נורא על החיים שלו: Stay foolish, stay hungry.
עכשיו, כמו שאתם בודאי מבינים, אני יכולה להתחבר לזה – טמבלית ורעבה זה שתי תכונות שדי מגדירות אותי. רק שאף פעם זה לא הביא אותי למקומות קרובים לסדרי הגודל של המקומות שזה הביא את סטיב ג'ובס. אז אולי להיות רעב וטיפש זה לא מספיק. כנראה צריך עוד משהו. מה? על כך בגלגול הבא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *